פסק-דין בתיק דמ"ש 2826-09

רקע כללי

1.    בפנינו תביעה לתשלום חלף הודעה מוקדמת, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין ו/או הפרת חובת תום הלב, הפרשי שכר, דמי מחלה ודמי מתנה לחג.

2.    הנתבעת 2 (להלן: " הנתבעת") מפעילה רשת למכירת מוצרי מזון הכוללת מספר סניפים.

התובעת הועסקה כמוכרת בסניף הנתבעת בכפר סבא (להלן: " הסניף") משך תקופה שהסתכמה בכ- 5 חודשים - החל מיום 14.7.08 ועד למועד הפסקת עבודתה בפועל ביום ,13.11.08 בנסיבות כפי שתפורטנה בהמשך.

3.    הנתבעות 1 ו-3 כפרו ביריבות בינן לבין התובעת. התובעת מצידה, לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה כנגדן, בין כמעסיקותיה הישירות ובין מכוח הדוקטרינה של הסטת מסך ההתאגדות. כמו כן לא הוכחה קיומה של עילה להסטת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע 4 (מנהל בנתבעות 1-3) ואף לא כנגד הנתבע 5 (מנהל בנתבעות 1-2). נוכח האמור, התביעה כנגד הנתבעים 1, ו- 3-5 נדחית ונותרה על כנה אך ורק התביעה כנגד הנתבעת 2.

4.    נדמה כי משכה הקצר של תקופת ההעסקה של התובעת ומספר ימי העבודה בהם הועסקה בפועל עומד ביחס הפוך לכמות המהמורות אשר ידעו היחסים שבין הצדדים ולריבוי ההיעדרויות של התובעת כפועל יוצא מאלה. זאת כפי שיפורט מייד:

5.    עם תחילת עבודתה, הוצבה התובעת לעבודה במעדנייה הבשרית בסניף, אלא שכבר ביום 22.10.08 כשלושה חודשים לאחר תחילת עבודתה היא נחתכה באצבעה במהלך השימוש במכונה לחיתוך נקניקים. משכך, פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ושוחררה לביתה עם המלצה ל-7 ימי מחלה. לאחר מכן, הוארכה תקופת המחלה על ידי הרופא המטפל בקופת החולים לשמונה ימים נוספים. בהתאם לכך שהתה התובעת בחופשת מחלה מיום 22.10.08 ועד ליום 6.11.08.

6.    עם תום חופשת המחלה שבה התובעת לעבודתה, ועל פי בקשתה הוצבה תחילה במעדניה החלבית. מספר ימים מאוחר יותר, ביום 13.11.08 התבקשה התובעת על ידי הממונה על המעדנייה והאחראית הישירה גב' עבד אל-חי (להלן: "גב' אל-חי"), לשוב לעבודתה במעדניה הבשרית אולם התובעת סירבה לציית להוראה זו.

7.    אין חולק כי הגב' אל-חי הגיבה לסירוב זה באופן "בלתי מידתי", בלשון המעטה. זאת, כשם שעולה מהודעתה של העובדת הנ"ל במשטרה מיום 13.11.08 שם הודתה הגב' אל-חי כי בעקבות סירובה של התובעת כאמור לציית להוראתה, היא "התעצבנה עליה" , "העיפה לה כוס מהיד" ולאחר שהתובעת  דחפה אותה בתגובה, היא " נתנה לתובעת סטירה בפנים ".

את התנהגותה כאמור ניסתה הגב' אל-חי לתלות בהתנהלות הקלוקלת של התובעת שלא  ביצעה את עבודתה כראוי, לא נענתה להוראות והסתכסכה עם עובדות אחרות ועם לקוחות.

8.    גרסת התובעת כפי שנמסרה בהודעתה במשטרה הייתה מעט שונה - לדבריה היא שבה לעבודתה לאחר פציעתה - על אף שרצתה להתפטר כבר באותו מועד. הוסיפה התובעת ומסרה כי היא שוחחה על רצונה להתפטר עם עובד אחר שהיה אחראי על המאפיה כאשר לפתע, במהלך השיחה כאמור, הכתה אותה הגב' אל-חי בפניה, דחפה אותה ובעטה בה כאשר עובד שנקלע למקום הפריד בין השתיים. לגרסתה, לאחר ארוע זה היא פנתה למנהל הסניף, מר שרון אלי ביטון (להלן: "מר ביטון") וסיפרה לו על התקיפה ואילו הוא (מר ביטון) ניסה להרגיעה וביקש ממנה לחזור לעבודתה לאחר שתירגע.

9.    הנתבעת לא חלקה על גרסתה של התובעת ביחס לאירוע הקטטה כפי שהיא (התובעת) מסרה אודותיו למשטרה. משמע - אין זה שנוי במחלוקת כי העובדת האחראית מטעם הנתבעת, מנהלת המעדנייה הגב' אל חי הכתה את התובעת וסטרה לה.

10.  עיקר המחלוקת שבין הצדדים סב למעשה סביב אופן התנהלותם של הצדדים לאחר אותו אירוע:

לגרסת התובעת, כפי שהיא עולה מעדותה ומן המסמכים הרפואיים שהציגה, היא (התובעת)  הגישה תלונה למשטרה על תקיפתה ביום האירוע ולאחר מכן, פנתה לבית החולים, התלוננה על חבלה בראשה בחזה ובבטן. התובעת טופלה ושוחררה ללא ממצאים עם המלצה להמשך מעקב ושני ימי מחלה.

לגרסתה, למחרת שחרורה מבית החולים, היא פנתה לקופת חולים שם התלוננה על חבלה בפנים, בצד השמאלי של הצוואר ובחזה כאשר הרופא המטפל נתן לה אישור מחלה נוסף למשך 9 ימים עד ליום 21.11.08.

מן המסמכים הרפואיים שהציגה התובעת עולה - כי עובר לתום תקופת המחלה - ביום 20.11.08 פנתה התובעת שוב לרופא - הפעם לרופא אורטופד בקופת חולים וקיבלה אישור מחלה נוסף, עד ליום 24.11.08 הפעם בגין כאב בגב התחתון. ביום 1.12.08 ניתן לתובעת אישור מחלה נוסף, רטרואקטיבי מיום 26.11.08 עד ליום 1.12.08 וזאת, בלא שצוינה בו סיבת המחלה. לאחר מכן פנתה התובעת לרופא אף אוזן גרון ממנו קיבלה אישור מחלה נוסף מיום 3.12.08 ועד ליום 6.12.08 עקב דלקת אף מוגלתית.

לגרסת התובעת, על אף שהחבלות שנחבלה לטענתה היו פועל יוצא של  פגיעות בעבודה, הרי שהנתבעת לא מסרה בידה טופס בל/250 ולא שילמה לה דמי מחלה. עוד העידה התובעת כי במהלך חודש דצמבר 2008, עת שהייתה בחופשת מחלה, היא התבקשה על ידי מר ביטון לבטל את תלונתה במשטרה אך סירבה, כאשר לאחר תום תקופת ימי המחלה ביום 6.12.08 מששבה לעבודתה מסרה לה עובדת בשם תמי אלמו טדגה, אחראית קופאיות בסניף - כי מר ביטון ביקש ממנה (מן הגב' טדגה) להודיע לה (לתובעת] על פיטוריה.

הוסיפה התובעת והעידה כי היא קישרה את הפיטורים לדברים שנאמרו לה על ידי מר ביטון סמוך לאחר הארוע, לפיהם - לא יהיה כל טעם בחזרתה לעבודה ככל שתגיש תלונה במשטרה כנגד התוקפת הגב' אל - חי.

אשר לגרסת הנתבעת הרי שזו טענה כי התובעת השתהתה בהעברת אישורי המחלה וכי סמוך לאחר קבלתם נמסרו לתובעת טיפסי בל-250. כן טענה כי לאחר הארוע מיום 13.11.08 התובעת ניתקה כל קשר עם נציגי הנתבעת ולא ענתה לטלפונים של סגן מנהל הסניף, מר נתנאל כליפה. הנתבעת הכחישה מכל וכל את טענת הפיטורים שבפי התובעת וכן את הטענה כי הופעל על התובעת לחץ לבטל את תלונתה במשטרה.